הסדרה "נמלטים" התחילה החודש בארה"ב בעונה חדשה (רביעית,) שעלולה להיות האחרונה, במידה ויוצרי הסדרה לא ישכילו להרים את העלילה מהבנאליות שהן הכניסו את עצמם אליה כבר מהדקה הראשונה. הבעיה המרכזית היא שהמניעים של הגיבורים לא יוצרים מוטיבציה משכנעת כדי לרתק את הצופה ולגרום לו להאמין שיש לו סיבה לעקוב אחר הסדרה מדי שבוע. ואם המוטיבציה לא משכנעת, הרי שכל הסיפור הופך ללא מעניין, בדיוק כפי שקרה בסרט השני של אוצר לאומי.תקשורת > טלוויזיה > ביקורת
להלן תקציר הנרטיבים שעליהם העונה הרביעית של הסדרה נשענת:
מניע תמוה: הגיבורים סיימו את הסאגה בפנמה, אבל סקולפילד לא מסתפק בכל הסיוטים שעברו עליו ומחליט למקום את מותה של שרה. כשמתגלה שהיא בחיים, דבר תמוה כשלעצמו, התסריטאים אילצו את מייקל למצוא סיבה להמשיך ולרדוף אחר החברה (The company) המושחתת: 15 שנים בכלא אם הוא לא יעזור להם. ואם זה לא מספיק, אז הכניסו לחוקר הFBI (דמות חדשה בסדרה) כמה מונולוגים פטריוטיים משלהבים. אין כמו פטריוטיות שתשכנע אסירים שנכנסו לכלא בגלל נשיאה רקובה.
פטריוטיזם מוגזם: את הקונספט של "להציל את העולם" כבר חרשו מספיק עם הסדרה "גיבורים" והעונה השלישית היא שנת מבחן לסדרה הזו בגלל השחיקה במוטיב שלא מצליח להזיז מים. "במידה ומישהו מכם ייהרג, נארגן לו הלוויה מכובדת כיאה לשירות שאתם עושים," משחרר מפיו חוקר הFBI רגע לפני שהוא משחרר את האסירים להציל את העולם.
יצירת מתח ברגע האחרון: המאפיין הקבוע של הסדרה הוא לקטוע אותה בנקודה מותחת. כשעשו זאת יותר מדי עם הסדרה "אבודים," היא החלה לאבד מהמעוף שלה, כשהצופים גילו שעובדים עליהם ואין שום התקדמות משמעותית שמובטחת להם בפרק הבא. כך גם קורה העונה ולעיתים אף נדמה שהתסריטאים עצמם מכניסים את עצמם לפלונטרים רק כדי ליצור נקודת מתח. כך קורה כבר בפרק השני של העונה, בה האסירים מצליחים לאתר בקושי (לא רב בכלל) את המתקן שעליו יש "הפנקס השחור" של החברה. בשנייה האחרונה – הם מגלים, בחישוב מוזר, שמדובר במידע חלקי ויש עוד כחמישה מתקנים כאלה. הנה סיבה לעוד חמישה פרקים.
דרמה מאולצת: המפגש של מייקל עם שרה, אחרי שכולנו ראינו את הראש הערוף שלה בקופסא, היה אמור להיות הרבה יותר מרגש ממה שהוצג בפועל. אבל גם אז היה לזה פתרון: שרה עברה התעללויות קשות בזמן החזקה בשבי והיא מתמודדת עם הזיכרונות, הכאבים והצלקות בקושי רב. המניע יכול היה להיות נהדר, אם לא היינו יודעים בוודאות שהבן של לינקולן, האחיין של מייקל, היה בשבי יחד איתה והוא יצא ללא פגע בכלל, למרות שהוא נשאר בשבי זמן רב אחרי ששרה נרצחה, כביכול. הוא גם היה אמור לדעת שהיא ברחה והיה אמור לספוג את הזעם של החברה על בריחתה במינימום אותן התעללויות וצלקות ששרה חוותה, ללא כל סיבה נראית לעין.
מתח מיותר: טי-בג הצליח להימלט אף הוא מהכלא יחד עם השלל שהיה ברשותו לפני כניסתו המחודשת לכלא פנמה. בתור מישהו שרצה לברוח מהכלא בארה"ב יחד עם מייקל רק כדי להשתחרר מהמקום הנוראי ההוא, נראה תמוה שהוא יחצה את גבול מקסיקו-ארה"ב, היכן שהוא עדיין מבוקש, רק כדי להחזיר למייקל על כך שהוא "שכח" אותו בזמן הבריחה מפנמה. אז הוא משקיע מכספו ומרצו כדי לרדוף אחר מייקל, כאילו ולתסריטאים אין מספיק בעיות, ונשדד בדרך כשהוא מושאר לבד יחד עם בחור מגודל במדבר מקסיקו הלוהט. בברוטליות מחשבתית מיותרת לחלוטין, מחליט טי-בג לאכול את המקסיקני כדי לשרוד עוד שעה של הליכה עד שחבורת נהגי טרקטורונים מגלה אותו ולוקחת אותו פנימה. כבר בתחילת העונה צריך לשרוף בכוח שליש פרק? ועוד על דבר כזה?
טכנולוגיה עתידנית – מדי: גאון-טכנולוגיה מוכנס לחבורת האסירים כדי לעזור לה, אבל הוא שם כדי לעזור לתסריטאים בכל פעם שהם נתקעים בהמצאה של מכשירים שיכולים לספוח אליהם מידע באמצעות הטלפון, למשל. כשצופים בסדרה בדיונית, הקהל נכנס לחוקי המשחק של המקום והתקופה שמציגים לו ומקבל עליו את גבולות הבידיון כאמת, אבל גם שם חייב להיות היגיון. אבל כשממציאים טכנולוגיות שמשרתות את העלילה בצורה מופלאה מדי, הסדרה לא תוכל להחזיק הן כסדרת פעולה ובטח שלא כסדרת מד"ב.
הסדרה נמלטים מאבדת כיוון מהר מדי בשביל תחילת עונה חדשה, במיוחד שאת המצפן הם כבר החלו לאבד החל מהעונה השלישית. ההיאחזות בהערצת הצופים לסדרה הוכיחה את עצמה כלא כדאית בסדרות אחרות בשנים האחרונות בארה"ב והם יאבדו עניין בקרוב אם העלילה לא תיאחז במשהו מציאותי שיעביר את התחושה שמישהו כותב להם תסריט כמעט במקביל לשידור הפרק. כמעט בלי חשיבה, כמעט בלי תכנון וכמעט בלי דרמה אמיתית. כדאי לבחון מה קורה בפרקים הבאים, אבל בקצב הזה – ספק אם יהיו עונות נוספות לסדרה הזו.
ברק דיקמן מ- TVE דווקא אהב
שמתם לב לאולפן החדש של ערוץ 10 בתכנית הבוקר?
ועוד משהו: תכנית בוקר חדשה, שהשמועות עליה מתהלכות כבר שבועות, אמורה להיות חדשה באמת ולא שינוי תפאורה. כשחלק מתחנות הרדיו יצאו מהשבלונה הקבועה של תכניות אקטואליה ב7 בבוקר – הן הרוויחו קהל חדש שלא היה לו פתרון בשעות הנהיגה לעבודה. משום-מה, במשך שני עשורים כמעט, אף-אחד לא חושב שצריך לנסות אפילו. וחבל. אולי מישהו עוד יופתע לטובה.
.
>>> המאמר פורסם ב:
TVE - 9.9.08 (נמלטים)
>>> עוד על ביקורת טלוויזיה:
להיות איתך אבי נמני – 4.9.08
המציאות של אושרת קוטלר – 23.8.08
רשומות
