בתור אח בכור, אני יכול לומר בוודאות: יחסי עם אח גדול הם תמיד בעייתיים. האח הגדול יודע יותר, מנוסה יותר וצריך, בעל-כורחו, לקחת אחריות על אחיו הקטנים, אשר מעריכים אותו, מקנאים לו, רוצים להיות כמותו, אך גם כועסים עליו, מתמרמרים נגדו, מתקוממים ודורשים את מקומם בסדר ההיררכי הכפוי עליהם. אף-אחד מהתפקידים האלה לא באו לידי ביטוי בתכנית "האח הגדול", הן מבחינת המשתתפים בתכנית, הן מבחינת "האח הגדול" עצמו, הן מבחינת הצופים והן מבחינת התקשורת.
תקשורת > ביקורת טלוויזיה > סיקור תוכן
התקשורת הייתה נרגשת ביום שלישי (16/12) לקראת שידור הגמר של "האח הגדול". אפילו "גלריה" של "הארץ" הקדישה מוסף שלם על התכנית. האם התכנית משחיתה או מבדרת או שניהם? האם המסעדות יפסידו כסף בגלל שידור הגמר? ומה עם החתונות המתוכננות להיום? וכמה הצופים באמת הרוויחו מהצפייה? במקביל, במהלך מתוכנן היטב של ערוץ 10, החלו כבר בהכתרת המלך הבא: "הישרדות" העונה השנייה.
התקשורת הייתה בזיג-זג עמדתי בכל הקשור להתייחסות לתכנית. מצד אחד – חרפה, פורנוגרפיה, הידרדרות תרבותית, טמטום, זלזול בצופים ושפע נוסף של "מחמאות" המייחסות ל"אח הגדול" את סופה המוחלט של הציוויליזציה כפי שאנחנו מכירים אותה. מצד שני – עניין, שיח תרבותי, טרנדים, סיפורים, פוליטיקה, רכילות, בידור, תופעות אופנתיות ועוד. אפשר לומר שהתקשורת שיקפה את השיח הציבורי, שמתחלק בין אלה שמקבלים התקף אפילפטי בכל-פעם שמזכירים את המילה "אח" לבין אלה שמודים בגאווה על התמכרותם.
לעומת-זאת, אני מאמין שהתקשורת עצמה הייתה מבולבלת. בעוד היא נלחמת בשיניים על כל קורא ועל כל מפרסם, בורחים האנשים אל התוכן הרדוד והצהוב ומנציחים את הדילמה שהתקשורת עצמה מתמודדת איתה: כמה נמוך אפשר לרדת כדי למכור עוד עיתון או כדי שייכנסו עוד אנשים לאתר? אז יום אחד ניתן היה לראות את הזעקה והתחנונים של אנשי התוכן והרוח, שקוראים לצופים להבין שמוכרים אותם בעבור נדיז עדשים מקולקל. ביום השני ניתן היה לראות כתבות שער על תופעת השפרה-בובליל, להריץ מועמדים לראשות הממשלה, לתעד את היום שאחרי ההדחה ולסקר כל שיא חדש באחוזי הצפייה. וכך נדים להם הקוראים מביקורת נוקבת לסקירה מחבקת.
וזו הבעיה של התקשורת. היא לא נוקטת עמדה באמת כדי למשוך כמה שיותר רייטינג. היא מסקרת גם וגם כדי שיהיה מקום לכולם, משדרת מוסיקה שכולם אוהבים ותכניות דיון חסרות מסר אמיתי. יחסי אהבה-שנאה של התקשורת עם כל מה שרדוד הוכיחה את עצמה בעוצמה עם התכנית "האח הגדול". כל עוד תמשיך התקשורת למכור את הצופים/הקוראים/המאזינים שלה לַמפרסמים ולא להפך – כך ימשיכו כולם להרים ידיים למעלה ולומר – "אנחנו עושים זאת כי רק כך אפשר להתפרנס."
אני לא מאמין שאין מקום בשיח הציבורי-תקשורתי לתוכנית כמו "האח הגדול", אבל אני מתקשה יותר להאמין שלא קיים אף שיח אחר פרט לה ולדומיה. התכנית מעניינת, מצחיקה והיא עונה על הציפייה של הצופים לאסקפיזם. אך יש צורך להבין ש"האח הגדול" היא לא המייצגת של השיח הציבורי, היא לא מעניינת יותר מעולמות תוכן אחרים, נישתיים, תרבותיים ומעניינים, והתקשורת יודעת זאת. רק שבמְקום לנקוט עמדה נחרצת (גם אם היא רק מחבקת ואוהבת) וליצור באמצעותה קהל קוראים נאמן, כזה שמחפש שיקוף של דעותיו ויצירת שיח סביבם, פונה התקשורת למכנה משותף נמוך גם כשהנושא אינו נמוך בכלל. וחבל. כי במקרה כזה אין נאמנות אמיתית ל"אח הגדול" כמו שלא תהיה נאמנות אמיתית ל"הישרדות". שתיהן ישַכחו ביום שהן ייעלמו מהמסך. מי שיישאר אחריהן יהיה הצופה/הקורא, שימשיך לחפש משהו משלו, אבל תמיד ימצא את התוכן שמתאים לכולם.
התקשורת הייתה נרגשת ביום שלישי (16/12) לקראת שידור הגמר של "האח הגדול". אפילו "גלריה" של "הארץ" הקדישה מוסף שלם על התכנית. האם התכנית משחיתה או מבדרת או שניהם? האם המסעדות יפסידו כסף בגלל שידור הגמר? ומה עם החתונות המתוכננות להיום? וכמה הצופים באמת הרוויחו מהצפייה? במקביל, במהלך מתוכנן היטב של ערוץ 10, החלו כבר בהכתרת המלך הבא: "הישרדות" העונה השנייה.
התקשורת הייתה בזיג-זג עמדתי בכל הקשור להתייחסות לתכנית. מצד אחד – חרפה, פורנוגרפיה, הידרדרות תרבותית, טמטום, זלזול בצופים ושפע נוסף של "מחמאות" המייחסות ל"אח הגדול" את סופה המוחלט של הציוויליזציה כפי שאנחנו מכירים אותה. מצד שני – עניין, שיח תרבותי, טרנדים, סיפורים, פוליטיקה, רכילות, בידור, תופעות אופנתיות ועוד. אפשר לומר שהתקשורת שיקפה את השיח הציבורי, שמתחלק בין אלה שמקבלים התקף אפילפטי בכל-פעם שמזכירים את המילה "אח" לבין אלה שמודים בגאווה על התמכרותם.
לעומת-זאת, אני מאמין שהתקשורת עצמה הייתה מבולבלת. בעוד היא נלחמת בשיניים על כל קורא ועל כל מפרסם, בורחים האנשים אל התוכן הרדוד והצהוב ומנציחים את הדילמה שהתקשורת עצמה מתמודדת איתה: כמה נמוך אפשר לרדת כדי למכור עוד עיתון או כדי שייכנסו עוד אנשים לאתר? אז יום אחד ניתן היה לראות את הזעקה והתחנונים של אנשי התוכן והרוח, שקוראים לצופים להבין שמוכרים אותם בעבור נדיז עדשים מקולקל. ביום השני ניתן היה לראות כתבות שער על תופעת השפרה-בובליל, להריץ מועמדים לראשות הממשלה, לתעד את היום שאחרי ההדחה ולסקר כל שיא חדש באחוזי הצפייה. וכך נדים להם הקוראים מביקורת נוקבת לסקירה מחבקת.
וזו הבעיה של התקשורת. היא לא נוקטת עמדה באמת כדי למשוך כמה שיותר רייטינג. היא מסקרת גם וגם כדי שיהיה מקום לכולם, משדרת מוסיקה שכולם אוהבים ותכניות דיון חסרות מסר אמיתי. יחסי אהבה-שנאה של התקשורת עם כל מה שרדוד הוכיחה את עצמה בעוצמה עם התכנית "האח הגדול". כל עוד תמשיך התקשורת למכור את הצופים/הקוראים/המאזינים שלה לַמפרסמים ולא להפך – כך ימשיכו כולם להרים ידיים למעלה ולומר – "אנחנו עושים זאת כי רק כך אפשר להתפרנס."
אני לא מאמין שאין מקום בשיח הציבורי-תקשורתי לתוכנית כמו "האח הגדול", אבל אני מתקשה יותר להאמין שלא קיים אף שיח אחר פרט לה ולדומיה. התכנית מעניינת, מצחיקה והיא עונה על הציפייה של הצופים לאסקפיזם. אך יש צורך להבין ש"האח הגדול" היא לא המייצגת של השיח הציבורי, היא לא מעניינת יותר מעולמות תוכן אחרים, נישתיים, תרבותיים ומעניינים, והתקשורת יודעת זאת. רק שבמְקום לנקוט עמדה נחרצת (גם אם היא רק מחבקת ואוהבת) וליצור באמצעותה קהל קוראים נאמן, כזה שמחפש שיקוף של דעותיו ויצירת שיח סביבם, פונה התקשורת למכנה משותף נמוך גם כשהנושא אינו נמוך בכלל. וחבל. כי במקרה כזה אין נאמנות אמיתית ל"אח הגדול" כמו שלא תהיה נאמנות אמיתית ל"הישרדות". שתיהן ישַכחו ביום שהן ייעלמו מהמסך. מי שיישאר אחריהן יהיה הצופה/הקורא, שימשיך לחפש משהו משלו, אבל תמיד ימצא את התוכן שמתאים לכולם.
.
ועוד משהו
מתברר שלא היו חדשות היום לדווח עליהם. בכל מקרה, כל צופי תכנית הבוקר של "קשת" לא זכו לדיון בענייני היום ואפילו כתוביות כותרות החדשות נעלמו מהמסך לטובת קריאה לשלוח SMS למועמדים להדחה. מתברר שבאמת בוחרים הערב ראש ממשלה חדש.
מתברר שלא היו חדשות היום לדווח עליהם. בכל מקרה, כל צופי תכנית הבוקר של "קשת" לא זכו לדיון בענייני היום ואפילו כתוביות כותרות החדשות נעלמו מהמסך לטובת קריאה לשלוח SMS למועמדים להדחה. מתברר שבאמת בוחרים הערב ראש ממשלה חדש.
.
> המאמר פורסם ב:
Reader - 16.12.08
> עוד נכתב על האח הגדול וביקורת תכנים
שמור עליי, האח הגדול - 8.9.08
המציאות של אושרת קוטלר – 23.8.08
פורנוגרפיה להמונים – 27.7.08
רשומות
