מאבק תקשורתי

התקשורת נמצאת במאבק לא פשוט בימים אלה. היוצרים מאיימים לשבות, הקשיים הכלכליים חודרים לכל תחום, הרגולטור מערים קשיים, הצפייה מתמעטת (בשל מעבר ל-VOD וְ-MAX), והאינטרנט מאיים להשתלט על הבידור הביתי לחלוטין. המאבק הפנימי הזה, שמתחולל בתוך מסדרונות התקשורת, בא לידי ביטוי בסיקור המצב החברתי-כלכלי במדינה, שמצבו הגרוע רק בתחילת דרכו. כרגע התקשורת עומדת בצומת דרכים. האם להיות זו שמשרתת את בעלי-ההון, שהיא חלק מהם, או להתגייס להוביל את המאבק החברתי לשינוי כלכלי? זה תלוי מה התקשורת מחפשת: כסף, עכשיו ומיד, או כסף בטווח הארוך.
תקשורת > חברה > התגייסות

התקשורת נמצאת בבעיה. מצד אחד, תפקידה וחזונה הוא לשרת את הציבור. מצד שני, שירות שכזה, אשר מסקר את המשבר הכלכלי על כל צדדיו המכוערים והשלכותיו, יכול להוביל לתסיסה ולהוצאת אנשים לרחובות. ואנשים ברחובות לא צופים בטלוויזיה ולא קונים דברים שהם רואים בפרסומות, שהן מקור ההכנסה העיקרי (אם לא הבלעדי) שהתקשורת נשענת עליו.

תופעת פרי-גליל, הקשיים על ענף הטקסטיל, איום סגירת משחטת העופות והעלייה בפשיעה שנובעת מתוך ייאוש ועוני – ילכו ויגדלו ככל שהמשבר הכלכלי יחריף וככל שלא תהיה הנהגה איתנה ויציבה. לאיזה צד תפנה התקשורת? לצד שמרגיע ומותיר את האנשים אדישים ודואגים לעצמם? או לצד שמרתיח, שמקומם ומקים אנשים מהכורסא ומסייע להם במאבק לשינויים חברתיים וכלכליים במדינה הזו? יש הרבה לעשות, כולם יודעים. מדינת ישראל נמצאת באחד המקומות הגרועים בעולם המערבי בכל הקשור לטיפול וסיוע למובטלים ולנזקקים. זו אותה מדינה ששמה על דגלה להיות מדינת רווחה. האם התקשורת תרים את הכפפה? ספק גדול.

למעט מקרה חריג, בו אנשי התקשורת של ערוץ 10 קראו, ממש כך, לצופיהם לצאת לרחובות אחרי מסקנות וועדת וינוגרט הראשונה – התקשורת אינה נוהגת להלהיט את הרחוב הישראלי. הוצאה של אנשים לרחובות ויצירת מצב של אי-וודאות, יגרום לכך שהצופים יקנו פחות והמפרסמים יפרסמו הרבה פחות. התקשורת המסחרית מוצאת את עצמה בבעיית הישרדות אמיתית. אם אנשים יאבדו לחלוטין את האמון בממסד, התקשורת תיתפס כחלק ממנו ולא תיהנה מפירות הצלחותיו. מצד שני, אם התקשורת תהיה בצד של הסובלים מהמשבר, היא עלולה לספוג הפסדים כבדים בנוסף על אלה שהיא כבר מצויה בהם.

נכון לעכשיו – התקשורת בעיקר מעבירה מסר אחד: בריא וחכם להיות אדיש. אם לא נפגעת מגל הפיטורים האחרון, אז אתה בר מזל והנה, בוא ניתן לך כמה טיפים איך לשמור על מקום עבודתך. על כל סיקור של מובטלים חדשים או עובדי מפעל מתוסכלים, חוזרת התקשורת לדווח על משהו אופטימי, עלה-תאנה בכל הכאוס המדיני-כלכלי שהמדינה שרויה בו. הכל כדי להרגיע, כדי לייאש, כדי לא ליצור תסיסה. והעמדה הניטראלית הזו, גם אם היא מכוסה בכותרות ענק של מספר המפוטרים החודשי, עלולה לקחת מהתקשורת האלקטרונית את הכתר לטובת האינטרנט והתוכן האישי, אשר בהם יהיו מובילי הדעה החדשים, הנועזים, ואלה שהשיקול הכספי אינו עומד לנגד עיניהם.

>>> המאמר פורסם גם ב:

nrg - 5.3.09 (התמונה הממוסגרת לעיל)

reader - 5.3.09

>>> עוד על הסיקור התקשורתי:
הטלוויזיה לא מדברת עם הצופים שלה – 24.12.08
על מה לא דיברו בפסטיבל ראש-פינה – 11.11.08